הפרעות קשב וריכוז הן הפרעות מטבוליות (קשורות להעברה של חומרים) במערכת העצבים המרכזית הגורמות למספר קשיים וחוסר איזון.

כתוצאה מקשיים אלו, עלול הילד לסבול מתסכול רב, לחץ, מעמסה ותפקוד לקוי בחיי היום יום.

צורות התבטאות של הקשיים אצל ילד:

• התפרצות ואובדן שליטה.
• חוסר התמצאות במרחב ובזמן.
• אי קבלת מרות.
• סף תסכול נמוך, אי שיתוף פעולה עם הסביבה המחנכת.
• אימפולסיביות.
• פחדים וסיוטי לילה.
• תת או יתר תנועתיות.
• סף תסכול נמוך.
• הבנה לקויה של מצבים בחברה.
• הערכה, מודעות ובטחון עצמי נמוך.
• יכולת ריכוז נמוכה.

מטרות הטיפול בשיאצו

• איזון גוף נפש ברמה האנרגטית – טיפול תוך תנועה ומוזיקה.
• מודעות לגוף – משחקי דימוי גופני, מגע תוך אזכור שמות האיברים.
• התמצאות במרחב ובזמן – מסלולי תנועה, עבודה עם כדור ואביזרי מוטוריקה עדינה.
• התמודדות עם חרדות ומחסומים – שיווי משקל, פתיחת סטגנציות ע"י איזון מצבי חום בדם, חוסר צ'י, חוסר דם – טיפול במגע והתמודדות עם כאב.
• שיפור ביטחון עצמי והערכה – הקניית כלי טיפול לילד, עבודה על נשימות , חיקוי ולימוד טיפול, חיזוקים חיוביים ע"י המטפל.
• התמודדות עם אתגרים – אתגור באמצעות לחיצות על נקודות כאב והרפיה, תרגילים. קבלת כללים, נורמות, מבנים חברתיים – זמן טיפול, זמן כיף, פעולות מחוץ לטיפול (תרגילי תנועה, מטלות יזומות).
• התאפקות ושליטה עצמית – בזמן לחץ בנקודות בלתי נעימות או מדגדגות, פיתוח ספיגת לחץ, סובלנות ופיתוח הרפיה עד לגמר זמ הטיפול.
• תפיסת מצבים חברתיים – שילוב המשפחה וחברים בטיפול קבוצתי.
• פיתוח קשב וריכוז – תרגילי זריזות וקואורדינציה פסיביים ואקטיביים, דרך ריכוז ונשימה, הפרדת מודעות הגוף לכמה חללי נשימה.

עקרונות טיפול השיאצו אצל ילד

• אבחון הבעיה: אבחנה מערבית ויפנית עי תשאול ההורים והסביבה המחנכת, עי בדיקת הילד.
• היכרות עם הילד, יצירת מגע ראשוני והיכרות עם סביבת הטיפול.
• קביעת נורמות וכללי משחק, כללים לגבי מה מותר ומה אסור, זאת לפי:
  • יצירת קשר ואמון הדדי.
  • בניית ביטחון פנימי אצל הילד. סיפוק חוויות הצלחה ותיאום ציפיות.
  • חלוקת תפקידים בין הילד למטפל.
  • חיזוקים חיוביים ותשומת לב לילד.
  • כיבוד רצונות הילד במסגרת כללי המשחק (המטפל נותן לילד להחליט בין מספר ברירות).
  • שותפות – הילד שותף לקביעת חלק מהחוקים וכך יסכים לציית להם יותר.
  • עקביות מול גמישות – שינויים אפשריים בלי חריגה מהנורמות המוסכמות.
  • לקיחת אחריות – ענישה ללא הזכרת המושג עונש.
  • הקשבה – קשב למצוקות הילד.
  • התייחסות למעשה ולא לעושה – לשבח (או לבקר) את הפעולה שביצע ולא אותו.
  • ביטוי למצוקות וכעסים –".. אני מבין שאתה כועס (וגם זכותך לכעוס) ומותר לך לבטא זאת בבכי, צעקות, מילים (אך לא באלימות פיזית).
  • תקיפות ללא תוקפנות – אסרטיביות ללא מאבקי כוחות. יש כללים והילד צריך להכיר בהם.
• מעקב על ידי שיחות עם ההורים והסביבה המחנכת.
• שיתוף פעולה עם גורמים מקצועיים (פסיכולוג, עובד סוציאלי, הורה, מחנך).
• שמירת המוטיבציה של הילד במהלך הטיפול.
• יצירת שיגרת טיפול תוך הגברה הדרגתית של הקשיים ודרישות הטיפול (למשל תרגילי נשימה מסובכים יותר).

מאת: עומר פרידמן, זאן שיאצו, עיסוי רפואי, עיסוי תאילנדי. מומחה בטיפול בשיאצו ל: ADD, ADHD