מאת: ד"ר ניר עמיר, מייסד ומנהל אקדמי של מכללת תמורות ומנהל המחלקה לרפואה אלטרנטיבית לילדים בבית החולים וולפסון

מודעות לבריאות ותרבות פנאי מאפשרים לאנשים רבים לעסוק בספורט לשם הנאה ובריאות. הפעילות הגופנית ממריצה את הדם, תורמת לשיפור המטבוליזם ובכללם שמירה על משקל גוף ותמונת שומני דם נכונה, מחזקת את השרירים, משפרת נשימה ולב ותורמת בצורה משמעותית למצב הרוח ולאיכות החיים. עם זאת, עיסוק בספורט עלול להוביל לפגיעות הנובעות על רקע חוסר זהירות או חוסר מודעות.

נזקים הנובעים מפעילות ספורטיבית לא רק גורמים לסבל גופני ונפשי אלא עלולים להוות סיבה שכיחה להיעדרות מהעבודה ולקושי בתפקוד היומי. לא בכל נזק מקובל לפנות לאורתופד אך גם בכאבים "קלים" המתאמן עלול למצוא עצמו מוגבל מכורח ונמנע מהמשך העיסוק הספורטיבי או, בשל עקשנותו להתמיד, הוא עלול להסב לעצמו נזק מתמשך שיכול להתבטא בדלקת, טראומות זעירות ואף נזקים ממשיים.

נזקי ספורט שכיחים יכולים להתבטא בכאבים או מגבלה בתנועה במפרקי הגוף השונים, במתיחת גידים ורצועות, בחבלות לשריר ולרקמות רכות אחרות. פגיעות אילו יכולות להתבטא במקומות שונים בגוף כגון ברכיים, גב, כתפיים וצוואר.

הגישה הסינית נותנת כלים, למתאמן שנפגע, להתמודד עם כאבים ונזקים ומציעה דרך לקצר את משך הסבל או להפחית מעוצמתו. טיפול זה יכול להוות השלמה או אלטרנטיבה לטיפול הקונבנציונלי שכולל משככי כאבים ותרופות נוגדות דלקת ובמקרים מסוימים אף למנוע ניתוח. ראוי לזכור שבמקרים רבים, הניתוח מומלץ כמוצא אחרון, כאשר למשל נראים סימני פגיעה עצבית שעלולים להחמיר.

במידה וחלה פגיעה הגוף יאותת על הנזק בצורה של כאב. הכאב יכול להתבטא בצורות שונות המלוות לעתים בהקרנה או נוקשות ומגבלה בתנועה. במקרים אילו, הטיפול ברפואה הסינית מסתמך בעיקר על וטווינא (פיזיותרפיה סינית) אך יכול גם לשלב צמחי מרפא אנטי דלקתיים, תזונה לשיקום השריר הניזוק והמלצות לאורח חיים ופעילות גופנית מותאמת.

רפואה סינית מדגישה את הצורך באבחון מדויק ומתבססים על המודל הסיני לפיו כאב הוא סוג של חסימה אנרגטית המכונה סטגנציה. הסטגנציה יכולה להתבטא בכאב מקומי חד או עמום אך גם להשפיע על מערכות הגוף השונות. במצבים בהם הסטגנציה כרונית וקיימת עוד לפני הפציעה, ייתכן שתהליך ההחלמה יהיה ממושך יותר. מצבים אילו מאפיינים אנשים הסובלים, למשל, מעצירות, כאבים ממוקדים במפרק מסוים או אפילו מעצורים נפשיים.

הרפואה הסינית המסורתית מתייחסת לא רק לתיקון נזק קיים אלא למניעתו. אבחון מוקדם יכול לאתר את אזורי החולשה של הגוף ולהמליץ על טיפולים מונעים, כך שהמתאמן המתחזק את גופו באופן שוטף יוכל למצות מעיסוקו הספורטיבי את המיטב ובמקביל להתמיד תוך מזעור הסיכון לנזקים.

מכאן החשיבות הרבה לאבחנה. האבחנה לא רק ממקמת את אזור הבעיה אלא מתייחסת לכל הגורמים בגוף שעלולים להאט את קצב ההחלמה. לאחר קביעת האבחנה יקבעו יעדים ואסטרטגיה טיפולית.

אסטרטגיות טיפוליות קיימות:

מגע: מטפל שעבר לימודי שיאצו וגם לימודי טווינא יכול לשחרר תפיסות שרירים ולזרז פינוי חומרי דלקת שהצטברו באזור. הטיפול כולל גם התייחסות לכל חלקי הגוף ולא רק לאזור הבעיה הספציפי. גם כאן השיטה תומכת בהנעת הצ'י ובמקרים מסוימים אף חיזוקו (כאשר שריר נחלש בשל חוסר שימוש). הטיפול מבוסס על רגישות המטפל ועל יכולתו של המטופל להכיל את עוצמת הלחץ והעיסוי ובהתחשב באבחנה הכללית.

דיקור סיני: זוהי שיטת טיפול עתיקת יומין המתבססת על ההנחה שדיקור עם מחטים עדינות יכול להשפיע על אזורים מרוחקים ממקום הדקירה, להניע צ'י ולפתוח סטגנציה. שיטת טיפול זו מגובה במחקרים רבים המצביעים על יכולתה להפיג כאבים ולזרז שיקום ממצבים כמו דלקת או נזק על רקע טראומה.

תזונה וצמחים: תחום טיפולי זה חשוב להפגת דלקות מקומיות וכלליות ולשיקום מפרקים ונזקים במערכת התנועה. לא פחות חשוב הוא אלמנט המניעה היכול להזין את המפרק והרקמות המועדות להיפגע ולצמצם את הסיכון לנזק. לעתים תזונה וצמחי מרפא יכולים להרגיע מתח וחרדה ולכן לזרז את החלמת הגוף.

לצורך מניעה ותחזוקה מומלץ לקבל טיפול פעם בשבוע באופן שוטף. במצבים של פגיעה אקוטית מומלץ לקבל טיפול אחת ליומיים ולפעמים מידי יום עד להטבה. במצבים כרוניים (כאב לאורך זמן) ניתן לקבל טיפול אחד בשבוע, אך חשוב להנחות את המטופל לבצע תרגילים בימים שבהם לא מבוצע הטיפול.

לסיכום

אנו רואים כי רפואה סינית עשויה לתמוך בספורטאי החובב והמקצוען הן במניעת נזקים ושיפור ביצועים והן בהשבת המתאמן לפעילות, במידה ונפגע, בזמן קצר יותר.